דב ביחובסקי ז"ל 

דברים על דב ביחובסקי ז"ל, כתב ירון ביחובסקי

דב (דוביק) ביחובסקי נולד בפלשתינה (א"י) בשנת 1937 וגר בשכונת הפועלים בורכוב שבגבעתיים, בן בכור להורים שעלו לארץ בתחילת שנות ה20- מברית המועצות.

כילד ישראלי שזכה לצפות בצעדיה הראשונים של מדינת ישראל – אהבת הארץ והרצון לתרום לשגשוגה תמיד הנחו אותו. כבר מילדותו הוא נע בין שני קטבים מנוגדים – מצד אחד הסוציאליזם השורשי של שכונת בורכוב, בית הספר אורט ותנועת הנוער העובד בה היה פעיל מאד לבין היותו שייך למשפחה קפיטליסטית שהעסיקה פועלים בבית המלאכה שלה.

מיד עם סיום לימודיו, דוביק יצא עם גרעין הכשרה אל קיבוץ הגושרים המרוחק שם בילה ברפת, בפלחה ובכל העבודות הקשות שהיו לקיבוץ להציע.

בעת גיוסו לצבא הוא התגייס לחטיבת הנח"ל וביחד עם חבריו לגרעין ההכשרה נשלח אל קיבוץ יראון שבגבול הצפון. החיים בקיבוץ העני היו קשים והחיילים הצעירים נדרשו לבצע עבודות רבות באופן ידני וללא עזרת מכונות. לאחר שנה בקיבוץ פרצה מלחמת קדש ("מבצע סיני") שם הגיע עם גדודו עד אל-עריש. נאמן לאידאלים של אהבת הארץ והשמירה עליה – דוביק התנדב לנח"ל מוצנח ושם התנדב להיות חובש קרבי. אחת החוויות עליה היה מספר הייתה חוויית ההסתכלות דרך הדלת הפתוחה של מטוס הדקוטה על ארץ ישראל שמתחת לרגליו – ואז הקפיצה והתפילה שהמצנח ייפתח.

כחייל קרבי, דוביק עבר את כל מלחמות ישראל החל ממבצע קדש, ששת הימים (היה מכובשי שכם ורמת הגולן), מלחמת יום כיפור (רמת הגולן) ועד למלחמת לבנון הראשונה בה סיים את שירות המילואים בעקבות פציעה.

לאחר מלחמת קדש – הוא חזר לקיבוץ אך לאחר מספר שנים החליט לעזוב, להשלים תעודת בגרות – שם הכיר את אריקה שלימים תהיה אישתו – ולהתחיל ללמוד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה.

דוביק תמיד אמר העולם האמיתי מצוי בקפיטליזם, אולם את הקפיטליזם יש למתן באמצעות פתרונות חברתיים. אימרה זו תמיד הייתה נר לרגליו. בסיום לימודיו התקבל לביקורת הפנימית של הסוכנות היהודית ואז עבר לעבוד ככלכלן באגף הייצור של התעשייה הצבאית. למרות שעשה שם חייל וזכה להערכת כל הממונים עליו כולל מנכ"ל התע"ש, הוא חיפש כל הזמן דרכים להתקדם ולהשפיע. הוא עבד במספר חברות קטנות עד שפילס את דרכו למערכת הבנקאית. הוא התחיל ככלכלן בבנק אוצר החייל אך עד מהרה הכירו בכישוריו והוא קודם לתפקיד חשב הבנק. תפקיד זה היה מאד משמעותי, בפרט בתקופת ההיפר-אינפלציה בישראל של שנות ה.80-

לאחר שמיצה את תפקידו בבנק אוצר החייל, הוא עבר לבנק מסד שם הפך למנהל ליבת העסקים של הבנק – קרנות ההשתלמות של המורים. הוא הוביל את מהפיכת המחשוב של קרנות ההשתלמות, אבל עיקר גאוותו הייתה על כך שהפך לחלוטין את יחס הבנק (שהיה מונופול מול המורים) מיחס מתנכר ליחס אנושי ומתחשב. ואכן – בסקר שעשתה הסתדרות המורים, שביעות הרצון מהקרן עלתה מ30%- ל.90%

נאמן לעברו הסוציאליסטי, דוביק דאג לשמור על מדיניות "דלת פתוחה" מול כל העובדים. הוא הכיר את כולם – החל מהמחסנאי ועד לעובדים הבכירים ביותר. כולם ידעו שאצלו יקבלו אוזן קשבת. הוא ידע לייצג את העובדים ווידא שהבנק יעזור להם במקרים בהם היו במצוקה.

לאחר יציאתו לפנסיה, פינה את מירב זמנו לעבודה התנדבותית. הוא היה מתנדב בש.י.ל (שירות ייעוץ לאזרח) בעריית פתח תיקווה, שם תרם מניסיונו ומקשריו למאות רבות של אזרחים קשי יום שפנו אליו. למרות שבשנים אלו הוא סעד את אישתו אריקה שחלתה במחלה קשה, הוא המשיך להתנדב בש.י.ל ואף הרחיב את פעילותו ההתנדבותית והצטרף כגזבר ללא שכר וחבר הנהלה בעמותת "האגודה הישראלית לצוותי שיפור ". ב2016- הוא סיים את תפקידו כגזבר ומונה ליו"ר ועדת הביקורת של העמותה.

במקביל להתנדבותו, דוביק טמן ידיו בקלחת הפוליטית המקומית, בעיקר בייצוג אוכלוסיית גימלאי פ"ת. דוביק היה איש שמשפחה בכל רמ"ח אבריו. הוא חיי חיים מלאי פעילות. הוא ראה את מדינת ישראל צומחת ומתפתחת תוך שהוא נוטל בכך חלק פעיל. בקיסמו ובפשטות הילכותיו, הוא תמיד הצליח לכבוש את כל מי שפגש בו. למרות מעמדו הבכיר בעולם הפיננסי, הוא מעולם לא שכח את ילדותו בשכונת הפועלים ואת נערותו בקיבוץ. עד יומו האחרון, הוא היה איש נעים ולבבי – איש של אנשים.

דוביק זכה לראות את אחיו אמנון מתקדם לתפקיד מנכ"ל חברת אמן מחשבים, את אחותו רחל ז"ל שהייתה קצינת משטרה, את בניו ירון ויואב משגשגים ומקימים משפחות לתפארת ואת נכדיו ונכדותיו מצליחים בראשית דרכם. הוא גם זכה לראות את בנו ד"ר יואב ביחובסקי מחלים מפציעתו הקשה וחוזר לעבודתו בבי"ח סורוקה.

דב ביחובסקי הלך לעולמו בשיבה טובה ב – 30 ליוני ,2025 כשבועיים לאחר שחגג את יום הולדתו ה.88

עליו אפשר לאמר "איפה ישָׁנם עוֹד אָנשׁים, כּמוֹ האישׁ ההוּא -אשׁר הָיה כּעָרבוֹת הבּוֹכיּוֹת וּכמוֹ מבצר עתּיק הָיה בּסוֹף הֶדֶּר "

יהי זיכרו ברוך.

דב ביחובסקי ז"ל – לזכרו

דב ביחובסקי, ששימש כיו"ר ועדת הביקורת של האגודה הישראלית לצוותי שיפור ושש סיגמא, הלך לעולמו.
לא זכיתי להכירו פנים אל פנים, אך מדי שנה נחשפתי לעבודתו דרך דוחות ועדת הביקורת שהגיש במסירות ובמקצועיות רבה. מאחורי השורות המדויקות ניכרה מחויבות עמוקה לניהול תקין, לשקיפות ולשמירה על ערכי האגודה.
דב ליווה במסירות גם את בנו, ד"ר יואב ביחובסקי, שנפצע קשה בפעילות צה"ל, עבר מסע החלמה ארוך וחזר לנהל את מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים סורוקה. סיפורו של הבן הוא עדות לכוחם של ערכים ומשפחה מלוכדת – ובוודאי גם לדמות האב שעמד מאחוריו.
בתפקידו באגודה שיתף דב פעולה עם אתי תבדל"א, החשבונאית של האגודה, ויחד דאגו שהניהול הכספי יתבצע באחריות ובאמון מלא.
תרומתו השקטה אך המשמעותית ניכרת עד היום, ותישאר חקוקה בזיכרון הארגון שלנו.

יהי זכרו ברוך.
אמנון מרגלית, סגן יו"ר האגודה הישראלית לצוותי שיפור ושש סיגמא